<h1>שו"ת הר"ן סימן א'</h1>
<h2>דף קלד.</h2>
ולפיכך נ"ל בנדון זה שכופין את היורש לפרוע מה שנדר לת"ת, אבל לחבורת חולים כיון שהדבר ספק הוא אין מוציאין מידו שלא תאמר כיון שספק זה אינו בין אדם לחברו אלא בין יורש זה להקדש של עניים הוה ליה ספקא דאורייתא ולחומרא, שאין הדבר כן אלא כל ספק שבין אדם לעניים הוי כספק שבין אדם לחבירו וקולא לנתבע. וראיה לדבר מדאמרינן בסוף פרק הזרוע רמי ליה ריש לקיש לרבי יוחנן תנן ספק פטור אלמא ספקא לקולא ורמינהו חורי הנמלים שבתוך הקמה כו' ומשנינן אמר רבא הכא פרה בחזקת פטורה קיימא קמה בחזקת חיוב קיימת אמר ליה אביי הרי עיסה דבחזקת פטורה קיימא ותנן גר שנתגייר והיתה לו עיסה נעשית וכו' א"ל ספק איסורא לחומרא ספק ממונא לקולא. אלמא ספק ממונא שבין אדם לעניים קולא לנתבע. והיינו דגרסינן בפ"ק דיומא [ח' ע"ב] תנן התם הנחתומים לא חייבו עליהם להפריש אלא תרומה גדולה בלבד ואמרינן בשלמא מעשר ראשון ומעשר עני המוציא מחבירו עליו הראיה. אלמא בספק עניים אמרינן המוציא מחבירו עליו הראיה וקולא לנתבע.
